ריאד נ' בנק ערבי ישראלי בע " מ

פסק דין

בפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

דיון בתיק נערך בפניי ביום 16.3.2010.

בהסכמת הצדדים, כאולה מהודעתם שהוגשה ביום 11.3.2010, ניתן פסק דין זה על בסיס תצהירים, תוך ויתור הצדדים על חקירות נגדיות, וכאשר בית המשפט מאפשר לצדדים לסכם בעל פה בקצרה.

לטענת המערער, כעולה מכתב הערעור, יש להוציא שתי המחאות מתוך מניין ההמחאות המחוללות, וזאת הואיל ולאחר מכן נפרעו שתי ההמחאות על ידיו.

מלבד שתי המחאות אלה, טוען המערער, פער הזמנים בין שאר ההמחאות (25.555.2009 עד 26.2.2009) אינו מגיע למניין של 15 יום כדרישת סעיף 2(א) לחוק.

המערער טוען עוד, כי נסיבות חריגות, של פריצה למקום עסקו, הם שדרדרו את מצבו הכלכלי.

כן טוען המערער באשר להתנהלות המשיב, הנוגדת הסכמות בלתי-כתובות שהיו בינו לבין המשיב, לאחר שכבר בעבר חרג המערער ממסגרת האשראי בחשבונו.

בנוסף מלין המערער על מועד המצאת ההודעה על ההגבלה, אשר לטענתו הגיעה אליו באיחור ניכר.

בתגובת המשיב המפורטת נשללו טענות המערער מכל וכל.

בין השאר הציג המשיב מסמך בו צוין בכתב יד על ידי הפקיד "ברחל בתך הקטנה" כי "עם הגדלת מסגרת האשראי לגובה של 100,000 ₪ "יש לנהל את החשבון במסגרת המאושרת בלבד – וללא חריגות – כלל!!" [סימני הקריאה במקוור; ע.נ.] (נספח ב' לכתב התשובה).

בהודעה נוספת (נספח ג' לכתב התשובה) הוזהר שוב המערער באשר לחריגות התכופות ממסגרת האשראי של חשבונו.

בשלב הבא נשלח על ידי המשיב מכתב התראה (נספח ד' לכתב התשובה).

רק לאחר כל אלו נשלחה הודעת ההגבלה (נספח ה').

נוכח אלה, קשה לי עד מאוד לקבל את טענות המערער בדבר התנהלות בלתי תקינה מצד המשיב, שהיה בה, כביכול בכדי להטעות אותו ו/או להעלים ממנו מידע באשר לחומרת מצבו.

יתר על כן, טענת המשיב הינה כי גם לאחר שהעניק למבקש הלוואת הסדר על סך של 74,000 ₪ לא היה בדבר כדי להביא את המצב לסיומו, ושתי המחאות נוספות סורבו על רקע של היעדר יתרה מספקת.

במועד הדיון בתיק הבהירה עו"ד ערבה בשם המשיב כי התמונה העולה מהודעת הערעור איננה מדויקת, ולמעשה המצב, כפי שהוא היום, יש בו ללמד על המשך פיזור המחאות ללא כיסוי, המלמד על אבדן שליטה על החשבון:

"יש עוד 7 שיקים שסורבו מעבר ל- 19 שיקים נשוא ההגבלה ולצערי המערער מתקרב להגבלה חמורה"

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים, עמדתי היא, כי לא זו בלבד שלא נפל, כאמור לעיל, כל פגם בהתנהלות המשיב, אלא שגם הטענות המשפטיות שאותן מעלה המערער כעת אין בהן ממש.